מה קורה בשמיים
שב-ילדא חל בלילה שבין היום האחרון של חודש אָזַר לראשון של חודש דֵי בלוח הפרסי. הלוח הזה קשור ישירות לשמש, ולכן הלילה הזה הוא תמיד הלילה של היום הקצר בשנה, ב-20.12 או ב-21.12.
טהרן נמצאת צפונית לישראל, ולכן הלילה הארוך שם ארוך עוד יותר. בתיבה כאן למעלה אפשר לראות את ההבדל.
המילה ילדא הגיעה לפרסית מסורית, השפה של נוצרים שחיו באזור, ופירושה לידה. אצלם זה היה שם לחג המולד. בפרסית היא נשארה כשם של הלילה הארוך, הלילה שאחריו השמש נולדת מחדש והימים מתחילים להתארך. לאותו לילה יש גם שם שני, שב-צ'לה, "ליל הארבעים", כי הוא פותח את ארבעים הימים הראשונים והקרים של החורף.
בלילה הזה המשפחה מתכנסת, בדרך כלל אצל המבוגרים במשפחה. על השולחן יש פירות אדומים: רימונים פתוחים, אבטיח ששמרו מהקיץ, ולצידם אגוזים ופירות יבשים. האדום של הפירות מזכיר את צבע הזריחה, ולפי אמונה עממית, מי שאוכל אבטיח בלילה הזה שומר על עצמו מפני מחלות בחורף.
ואז מגיע הדיוואן של חאפז, משורר פרסי מהמאה ה-14. כל אחד בתורו שואל שאלה בלב, פותח את הספר בעמוד אקראי, ומישהו קורא בקול את השיר שיצא. השיר הוא התשובה, וכולם עוזרים לפרש אותו. המנהג נקרא פאל-א-חאפז.
הלילה נמשך בסיפורים, בשירה ובמוזיקה, עד מאוחר. בשנת 2022 נכנסה המסורת לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק"ו, בהגשה משותפת של איראן ואפגניסטן, והיא נחגגת גם במרכז אסיה ובקווקז.
מה שיפה בשב-ילדא הוא שאת הלילה הארוך עוברים יחד. זה הלילה שבו מתאספים, כי ביחד הוא עובר אחרת.
ומה אפשר לקחת מזה הערב
אפשר לקחת מהלילה הזה דבר אחד קטן: להזמין מישהו לערב של 21.12, לפתוח רימון ביחד, ולקרוא שיר אחד בקול. גם לחשוב על שאלה ולפתוח ספר שירה בעמוד אקראי זה מנהג שאפשר לשאול.